יצא לכם פעם לסייר במבנה עצום ומפואר, ולפתע לצאת מתוך מסדרון סגור אל חצר פתוחה ורחבה? בואו נצטרף אל הנביא יחזקאל בסיור המיוחד שלו בבית המקדש העתידי. יחזקאל יוצא מתוך המבנה המקורה של השער אל האוויר הפתוח, אל המקום שנקרא וּמִחוּצָה לַשַּׁעַר הַפְּנִימִי. כדי שלא נתבלבל, מוסבר לנו שהוא נמצא ממש בֶּחָצֵר הַפְּנִימִי, כלומר בתוך החצר הפנימית של המקדש.
במרחב הפתוח הזה הוא רואה מבנים מיוחדים שנקראים לִשְׁכוֹת שָׁרִים. מי השתמש בלשכות, כלומר בחדרים, האלו? המילה שרים מגיעה מהמילה שיר, והחדרים האלו נועדו ללויים שהתפקיד שלהם היה לשיר שירים בבית המקדש. הלשכות האלו היו ממוקמות אֲשֶׁר אֶל כֶּתֶף שַׁעַר הַצָּפוֹן, כלומר הן נבנו ממש בצד של השער הצפוני. וּפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם, הפתחים של החדרים האלו פנו לכיוון דרום, כך שמי שיצא מהם ראה מולו את המזבח.
בנוסף, הייתה שם עוד לשכה, אֶחָד אֶל כֶּתֶף שַׁעַר הַקָּדִים פְּנֵי דֶרֶךְ הַצָּפוֹן. זו הייתה לשכה בודדת שעמדה בצד של השער המזרחי, והפתח שלה פנה לכיוון צפון. אולי תשאלו את עצמכם למה משתמשים במילה אחד בלשון זכר כשמדברים על לשכה שהיא בלשון נקבה? התשובה היא שלשכה היא בעצם בית, ובית הוא מילה בזכר. ואם תהיתם למה לא בנו חדרים גם בצד הדרומי מול החדרים הצפוניים, התשובה היא פשוטה, בצד הדרום עמד הכבש, שזהו המדרון הגדול שעליו עלו הכהנים אל המזבח, והוא תפס את רוב המקום. כך יצא שהחדרים שפנו לדרום היו שייכים ללויים המשוררים ששמרו על בית המקדש, והחדר שפנה לצפון היה שייך לכהנים המיוחדים ששמרו וניהלו את העבודה במזבח.