המבנה האדריכלי של הר הבית דרש התאמה לטופוגרפיה הטבעית של ההר, תוך שמירה על עיצוב אחיד וזהה בין שערי המקדש השונים. מבחינה לשונית, המילים הכתובות בפסוק וְחַלּוֹנָו, וְאֵילַמָּו ווְתִמֹרָו נקראות במסורת הקריאה בלשון רבים – חלוניו, אילמיו ותימריו [מנחת שי].
הפרשנים מסבירים את מרכיבי השער השונים: וְחַלּוֹנָו הם החלונות הקבועים בתאי השער [מצודת דוד]; וְאֵילַמָּו הם כותלי אולם השער [מצודת דוד, שטיינזלץ], ויש המפרשים שהכוונה לעמודי האולם [מלבי"ם]; ותִמֹרָו הם הקישוטים והכותרות שעל המזוזות והעמודים, אשר עוצבו בצורת עצי תמר [מצודת דוד, שטיינזלץ, מלבי"ם]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שכל המרכיבים הללו היו זהים לחלוטין במידותיהם לאלו של השער המזרחי.
בשל שיפועו של ההר ההולך ועולה, הגישה אל השער דרשה טיפוס, ולכן וּבְמַעֲלוֹת שֶׁבַע יַעֲלוּ־בוֹ [מצודת דוד, מלבי"ם]. מדובר בשבע מדרגות שהובילו מעזרת נשים לעזרת ישראל, זאת בשונה מבית המקדש השני שבו נבנו חמש עשרה מדרגות כנגד חמישה עשר מזמורי "שיר המעלות" שעליהם עמדו הלויים ושרו [רד"ק]. אף על פי שמדרגות אלו מוזכרות רק כאן ולא בתיאור השער המזרחי, הן היו קיימות גם שם. הסיבה לכך שהנביא לא ציין אותן בתחילה היא שמיד עם כניסתו לשער המזרחי הוא פנה למדוד את סף השער, ורק כשהגיע לשערים הבאים התפנה לשים לב גם למדרגות ולסביבתן [מלבי"ם].
באשר למיקום האולם ביחס למדרגות, המילים וְאֵילַמָּו לִפְנֵיהֶם מוסברות על ידי רוב הפרשנים בכך שכותלי האולם היו ממוקמים פנימה יותר, כך שהעולים נדרשו לטפס במדרגות קודם שנכנסו אל האולם [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, שטיינזלץ]. מנגד, ישנה גישה המפרשת כי מדובר בשני עמודים דקורטיביים שעמדו ממש לפני המדרגות, אחד מכל צד [מלבי"ם].