חזון המקדש של יחזקאל נפתח בשרטוט המעטפת החיצונית של המתחם המקודש, מן החוץ פנימה. בניית החומה אינה נועדה להגנה צבאית, אלא ליצירת גבול מובהק המבדיל בין קודש לחול [ביאור שטיינזלץ].
החומה מחוץ לבית המתוארת בפסוק היא החומה החיצונית המקיפה את כל מתחם הר הבית [הפרשנים מסכימים כי]. כדי להבין את מידותיה, יש להגדיר תחילה את יחידות המידה שבהן משתמש האיש האוחז בקנה המדה. הפסוק מציין שהמדידה נעשית לפי שש אמות באמה וטפח. הטפח הוא מידת רוחב של כף יד, או ארבע אצבעות צמודות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. בעוד שאמת מידה רגילה של חול מורכבת מחמישה טפחים, האמה המשמשת לבניין המקדש כאן היא אמה גדולה בת שישה טפחים. לפיכך, קנה המידה כולו, שאורכו שש אמות, מכיל שלושים ושישה טפחים, אורך המוערך בכשלושה מטרים [מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
באמצעות קנה זה מודד האיש את רחב הבנין, כלומר את עובי החומה, וכן את הקומה, שהיא גובה החומה. מתברר כי עובי החומה וגובהה זהים לחלוטין והם עומדים על קנה אחד לכל ממד.
גובה של קנה אחד, השווה לשש אמות, נחשב לנמוך. הפרשנים מצביעים על הבדל מהותי בין בניין בית המקדש השני למקדש העתידי המתואר כאן. בבית שני, רק הכותל המזרחי היה נמוך, וזאת מסיבה הלכתית כדי לאפשר לכוהן השורף את הפרה האדומה בהר הזיתים לראות את פתח ההיכל מעל החומה [רש"י, רד"ק]. אולם בחזון יחזקאל, החומה נמוכה סביב סביב מכל עבריה. הסיבה המרכזית לכך היא אסתטית ורוחנית, החומה הנמוכה נועדה לנוי, כדי שהר הבית המשופע וכל מבני המקדש הפנימיים ייראו היטב מבחוץ במלוא הדרם, והחומה לא תעלים אותם מעיני הרואים [מלבי"ם, מצודת דוד, אברבנאל].