מבנה חצר המקדש תוכנן בקפידה, והפסוק משרטט את מיקומה של הרצפה ביחס לשערי הכניסה.
המילים אֶל־כֶּתֶף הַשְּׁעָרִים מתארות את מיקום הרצפה. הפרשנים מסכימים כי המילה כֶּתֶף משמעותה צד ועבר, כלומר הרצפה מוקמה בצדי השערים. הסיבה לכך היא שגובהם של שערי החצר קטע את הרצף המבני, כך שהרצפה והלשכות שעליה לא עברו מעל השערים עצמם, אלא נבנו משני צדיהם בלבד [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].
המשך הפסוק מציין כי הרצפה נבנתה לְעֻמַּת אֹרֶךְ הַשְּׁעָרִים. משמעות המילה לְעֻמַּת היא נגד או מול. לפי גישה אחת, אורך הרצפה הפנימית תאם במדויק לאורכם של השערים [רד"ק, מלבי"ם]. עם זאת, יש המפרשים כי המילה אֹרֶךְ מתייחסת כאן דווקא לגובה. מכיוון שהמדידה נעשתה באמצעות פתיל המונח על הקרקע, הכתוב משתמש במונח "אורך" כדי לתאר שתחתית הרצפה והלשכות הייתה מקבילה בדיוק לקצה גובהם של השערים [מצודת דוד].
הגדרתה של הרצפה כהָרִצְפָה הַתַּחְתּוֹנָה מעוררת מחלוקת מעניינת בין הפרשנים באשר לאופייה של העזרה. הגישה המרכזית קושרת זאת למבנה הטופוגרפי של הר הבית. מכיוון שבית המקדש נבנה במעלה ההר, היו במתחם מפלסים שונים. רצפה זו מכונה "תחתונה" משום שהיא מוקמה בחצר החיצונה והנמוכה, בניגוד לרצפות העליונות יותר שעליהן צעדו בדרך אל ההיכל עצמו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
מנגד, יש הסבורים כי הכינוי מעיד על מבנה אדריכלי בעל שתי קומות באותו מיקום ממש. לפי פירוש זה, הייתה רצפה תחתונה על הקרקע, ומעליה נבנתה רצפה נוספת על גבי עמודים כעין גזוזטרה, בדומה למבנה שנועד להפריד בין גברים לנשים בבית שני [אברבנאל].
גישה שלישית וייחודית שוללת את קיומן של שתי רצפות זו מעל זו, ומסבירה כי מדובר ברצפה אחת בלבד. לפי דעה זו, המילה "תחתונה" אינה מצביעה על מפלס תחתון, אלא באה ללמד שתחתיתה של הרצפה הייתה מכוונת לעומת גובה השער [רש"י]. פירוש זה זכה לביקורת מצד פרשנים אחרים, שהתעקשו כי התיאור אכן מצביע על הבדלי גבהים ממשיים במבנה העזרות או במבנה ההר [אברבנאל, מלבי"ם].