מראה המקדש בחזון יחזקאל מתאפיין באחידות אדריכלית, כאשר מבנה השערים והתאים שומר על מידות ועיצוב עקביים. התיאור ממשיך לפרט את המבנה של אחד השערים בהשוואה לשערים אחרים במתחם.
המונח וְחַלּוֹנִים לוֹ וּלְאֵילַמָּו מתייחס לחלונות שהיו קבועים בכל אחד מתאי השער ובכותלי האולם המקיף אותם. מבחינת הקריאה במסורת, המילה וּלְאֵילַמָּו נקראת ברבים כ"ולאילמיו" [מנחת שי]. חלונות אלו היו מפוזרים סָבִיב סָבִיב כְּהַחַלֹּנוֹת הָאֵלֶּה, כלומר הם עוצבו בדיוק כמו החלונות של שער המזרח ושער הצפון שהוזכרו קודם לכן [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
המילה כְּהַחַלֹּנוֹת נכתבה עם ה"א הידיעה לאחר כ"ף הדמיון, תופעה דקדוקית שקיימת במקומות נוספים במקרא [רד"ק]. בנוסף, תוספת האות ה"א הובילה לדרשה ולפיה יש לקרוא את המילה כ"כֵּהָה חלונות", כלומר חלונות עמומים. בניגוד לחלונות רגילים המעוצבים כך שיהיו צרים מבחוץ ורחבים מבפנים כדי להכניס כמה שיותר אור אל תוך המבנה, חלונות המקדש נבנו בצורה הפוכה, צרים מבפנים ורחבים מבחוץ. המטרה הסמלית בכך היא להדגיש כי ה׳ אינו זקוק לאור מבחוץ שיאיר את פנים המקדש [רש"י, רד"ק].
ממדי השער מתוארים במידות חֲמִשִּׁים אַמָּה אֹרֶךְ וְרֹחַב חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַמָּה. האֹרֶךְ המצוין כאן מכוון למעשה לגובהו של השער, ואילו הרֹחַב מתייחס לרוחבו של השער החיצון [מצודת דוד].