תוכנית המקדש העתידי מציגה מרחב מקודש בעל פרופורציות שונות מאלו שהיו מוכרות בעבר, תוך התמקדות בלב הפעילות המקדשית.
המושג אֶת הֶחָצֵר מתייחס לחצר הפנימית של המקדש, והיא חלל עזרת ישראל שניצב לפני פתח המקדש [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הפסוק מציין שחצר זו הייתה מְרֻבָּעַת, כלומר בנויה בצורת ריבוע מדויק [מצודת ציון], שאורכו ורוחבו מאה אמה. הפרשנים מצביעים על פער משמעותי בין מידות אלו לבין מבנה בית המקדש השני. בעוד שבימי בית שני עזרת ישראל הייתה מלבנית וצרה (מאה ושלושים וחמש אמות אורך על אחת עשרה אמות רוחב בלבד), המבנה הריבועי שלעתיד לבוא יוצר חלל רחב, עצום ומרווח הרבה יותר עבור באי המקדש [רד"ק, אברבנאל, מלבי"ם].
המילה הַבָּיִת מכוונת להיכל עצמו או לאולם שלפניו, והוא נקרא כך משום שהיה מבנה מקורה בעל גג, בניגוד לחצרות שהיו פתוחות תחת כיפת השמיים [מצודת ציון, מלבי"ם].
חלקו השני של הפסוק, וְהַמִּזְבֵּחַ לִפְנֵי הַבָּיִת, מתאר את מיקומו של המזבח שעמד בחלל אותה חצר. המזבח היה ממוקם בדיוק מול ההיכל וכתליו, רגע לפני הכניסה אליו [מצודת דוד, אברבנאל]. לפי המלבי"ם, פשט הכתוב מורה שהמזבח ניצב במרכז המדויק של העזרה, ממוקם באמצע הדרך הן בציר המזרח והמערב והן בציר הצפון והדרום.
באשר למשמעות התחבירית של אזכור המזבח בהקשר של פעולת המדידה, קיימת מחלוקת פרשנית. הרד"ק מבין כי המודד מדד גם את המזבח שניצב לפני הבית, אלא שהכתוב בחר שלא לציין את מידותיו כאן ולא בהמשך. מנגד, האברבנאל שולל את הפירוש הזה בתוקף, וטוען כי אזכור המזבח אינו קשור כלל לפעולת מדידה, אלא נועד אך ורק כדי לתאר את עובדת מיקומו הפיזי בחצר, ניצב לפני הכניסה להיכל.