מדידת מבני המקדש יורדת לפרטים המדויקים של חללי המעבר והמבנים המקיפים אותם, תוך הבחנה ברורה בין המעטפת הפיזית לבין החלל הפנוי.
הפרשנים מסכימים כי רֹחַב פֶּתַח הַשַּׁעַר מתייחס למידת החלל הריק שבין המזוזות, שדרכו נכנסים ויוצאים, ומידתו עשר אמות. יש המדגישים בהקשר זה את ההבחנה הלשונית בין המילה "שער", שהיא שם כולל למבנה כולו על מזוזותיו וספיו, לבין המילה "פתח", שהיא רק החלל הפתוח למעבר [רד"ק, אברבנאל]. נקודה זו מהווה למעשה את המקום הצר ביותר של השער [ביאור שטיינזלץ].
לגבי חציו השני של הפסוק, המודד את אֹרֶךְ הַשַּׁעַר כשלוש עשרה אמות, קיימת מחלוקת בין הפרשנים באשר למיקום ולכיוון המדידה.
גישה אחת סבורה כי המדידה היא ממזרח למערב, מסף השער החיצוני ועד לסף הפנימי. החישוב מורכב משני ספים שרוחב כל אחד מהם שש אמות, בתוספת רווח של אמה אחת ביניהם, המצטרפים יחד לשלוש עשרה אמות [מלבי"ם, רד"ק, אברבנאל].
לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת שהמדידה היא מצפון לדרום, והיא מתייחסת לחלל הפנימי של אולם השער. אורך זה מורכב מעשר האמות של חלל הפתח, בתוספת הרחבה פנימית של אמה וחצי לכל צד, המרחיבה את החלל לשלוש עשרה אמות [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. אברבנאל אף מציין שפירוש זה הוא המדויק ביותר.
לאור הגישה השנייה, מתעוררת שאלה מושגית: מדוע הפסוק מכנה את המידה הראשונה "רוחב" ואת השנייה "אורך", אף על פי ששתיהן נמדדות באותו כיוון בדיוק (מצפון לדרום)? הפרשנים מסבירים זאת על פי כלל יסודי במידות המקרא, לפיו המידה הגדולה ביותר של כל חלל נקראת תמיד "אורך". לגבי הפתח עצמו, גובהו הוא המידה הגדולה ולכן הוא נחשב ל"אורך", ואילו המרחק בין המזוזות נקרא "רוחב". אולם, בתוך חלל האולם הפנימי, המידה מצפון לדרום (שלוש עשרה אמות) גדולה יותר ממשך האולם ממזרח למערב (שמונה אמות), ולכן מידה זו זוכה לכינוי "אורך" [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל].