בסיורו הנבואי של יחזקאל במקדש העתידי, המבט עובר מחללי השערים אל המרחב הפתוח של העזרה, שם מתגלים מבנים ייעודיים למשרתי המקדש.
המיקום המדויק מתואר במילים וּמִחוּצָה לַשַּׁעַר הַפְּנִימִי. הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא ליציאה מתוך החלל המקורה של אולם השער אל תוך האוויר הפתוח של החצר הפנימית. הכתוב מדגיש מיד לאחר מכן שהמבנים נמצאים בֶּחָצֵר הַפְּנִימִי, כדי למנוע טעות שלפיה היציאה החוצה היא אל החצר החיצונה [מלבי"ם, מצודת דוד].
במרחב זה עמדו לִשְׁכוֹת שָׁרִים. כלל הפרשנים מבארים כי המילה "שרים" נגזרת מהמילה "שיר", והלשכות נועדו ללויים המשוררים (בספרים המדויקים, האות למ"ד במילה לִשְׁכוֹת מסומנת בטעם המקרא "מאריך" [מנחת שי]). אותם לויים משוררים אף מכונים בהמשך הנבואה "כהנים", שכן משמעותו הבסיסית של התואר כהן היא משרת [אברבנאל].
הקבוצה הראשונה של הלשכות ממוקמת אֲשֶׁר אֶל כֶּתֶף שַׁעַר הַצָּפוֹן. ה"כתף" היא הצד של השער או החלק שמאחוריו [רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. המלבי"ם מוסיף פרט אדריכלי ומסביר שהלשכות מוקמו ברווח של חמש עשרה אמות שהיה פנוי בין השער לבין האולמות שניצבו בפינות החצר. וּפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם, כלומר החזית ופתח הכניסה של הלשכות פנו לכיוון דרום [רש"י, מצודת ציון], כך שאחוריהן היו אל הקיר הצפוני ופתחן פנה אל מול המזבח [מלבי"ם].
בנוסף, עמדה לשכה אֶחָד אֶל כֶּתֶף שַׁעַר הַקָּדִים פְּנֵי דֶרֶךְ הַצָּפוֹן. זוהי לשכה בודדת שניצבה בצדו של השער המזרחי (שער הקדים), ופתחה פנה צפונה. השימוש במילה הזכרית אֶחָד עבור לשכה, שהיא מילה בנקבה, נובע מכך שלשכה היא למעשה "בית", ובית הוא שם עצם בלשון זכר [רד"ק].
עולה השאלה מדוע הלשכה הנוספת מוקמה דווקא בשער המזרחי ולא בשער הדרומי, מול הלשכות הצפוניות. ההסבר לכך הוא טכני: בצד הדרומי של המזבח עמד הכבש הגדול שעליו עלו הכהנים, והוא תפס את רוב המרחב, כך שלא נותר בו מקום פנוי לבניית לשכות [מלבי"ם]. מבחינה תפקודית, בעוד שהלשכות שפנו דרומה נועדו ללויים המשוררים שהיו שומרי משמרת הבית, הלשכה שפנתה צפונה נועדה לכוהנים שומרי משמרת המזבח, שהיו כהנים גמורים מזרע צדוק [אברבנאל].