תיאור המקדש ממשיך במדידת החלל הפתוח בשטח ההר, אזור המזוהה על ידי הפרשנים עם החצר החיצונה, היא עזרת הנשים. המדידה מתחילה במילים וַיָּמָד רֹחַב, המכוונות למדידת רוחב החלל של עזרת הנשים ממזרח למערב.
נקודת המוצא למדידה היא מִלִּפְנֵי הַשַּׁעַר הַתַּחְתּוֹנָה. הפרשנים מבארים כי המילה "התחתונה" נכתבה עם האות ה' מיותרת בסופה ונהגית בהטעמה מלעיל [רד"ק, מנחת שי]. שער זה נקרא "תחתון" משום שהוא ממוקם במורד ההר, במפלס נמוך יותר לעומת החצר הפנימית (היא עזרת ישראל) הממוקמת גבוה יותר ושהעלייה אליה נעשית באמצעות שבע מעלות [רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. מתוך דיוק במילים, יש המבארים כי המדידה החלה דווקא "מלפני" השער ולא מהשער עצמו, שכן סמוך לשער עמדו לשכות ותאים שתפסו מקום, ורק לאחר שעברו אותם פנימה אל תוך החצר ניתן היה למדוד את החלל הפנוי מקיר לקיר [מלבי"ם].
המדידה נמתחה פנימה עד לִפְנֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִי מִחוּץ. ציון המילה מִחוּץ בא להדגיש כי המדידה כללה אך ורק את החלל הריק שבין החצרות, והסתיימה בגבול החיצוני של החצר הפנימית, מבלי לכלול את שטח השער הפנימי עצמו [רד"ק, אברבנאל].
המרחק שנמדד בחלל זה היה מֵאָה אַמָּה. הפסוק מסיים במילים הַקָּדִים וְהַצָּפוֹן, המלמדות כי מידת מאה האמה נמצאה זהה הן בפאת המזרח (קדים) והן בפאת הצפון. חלק מהפרשנים מוסיפים כי מידה זו הייתה נכונה גם לפאת הדרום, אלא שהכתוב קיצר ולא ציין זאת במפורש, שכן החצר החיצונה הקיפה את בנייני המקדש מכל עבריהם במידות שוות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].