מדידות המבנה חושפות תכנון אדריכלי מדויק, שבו לכל מרחק ומיקום יש משמעות מעשית ואסתטית כאחד. המדידה הנוכחית מתמקדת בחלל הפנימי של שער הכניסה ובעמודיו.
הפרשנים מסכימים כי כאשר נאמר וַיָּמָד אֶת אֻלָם הַשַּׁעַר שְׁמֹנֶה אַמּוֹת, הכוונה היא לאורך חלל האולם או למידת הבליטה שלו כלפי פנים העזרה. מיד לאחר מכן נמדדים וְאֵילָו, שהם עמודי הכניסה או המזוזות שעמדו בפתח האולם. המילה "אילים" משמשת כאן לתיאור עמודים העשויים מאבני גזית, והם נקראים כך משום שהיו עגולים ועבים כגזע של אילן, דוגמת עץ האלה או האלון [רש"י, מצודת ציון]. עוביים של עמודים אלו, או מידת בליטתם פנימה, היה שְׁתַּיִם אַמּוֹת. שילוב מידות אלו מלמד כי יחד, האולם ועמודיו יצרו חלל הנמשך עשר אמות כלפי פנים [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם].
החלק הייחודי במבנה טמון במילים וְאֻלָם הַשַּׁעַר מֵהַבָּיִת. בדרך כלל, תפקידו של אולם הוא לשמש כבית שער, ולכן הוא נבנה כשהוא בולט כלפי חוץ. אולם כאן, מודגש שהאולם הזה נבנה בחלקו הפנימי של השער, כשהוא פונה פנימה אל תוך החצר [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. רוב הפרשנים מסבירים כי חריגה אדריכלית זו נעשתה לשם נוי ופאר; מכיוון שהאולמות של החצר הפנימית בלטו כלפי חוץ, בניית האולם החיצוני כלפי פנים יצרה סימטריה אדריכלית מושלמת שבה אולם ניצב בדיוק מול אולם [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם].