החזון הנבואי ממשיך בסיור אדריכלי מפורט אל תוך מתחם המקדש העתידי, תוך התקדמות מהמעטפת החיצונית פנימה. המודד נכנס אל המתחם המקודש כדי למדוד את פתחיו, וחושף מבנה המוצב על גבי הר שתנאי השטח שלו דורשים התייחסות מיוחדת.
תחילה, המודד נכנס אל השער אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִימָה, כלומר השער הפתוח ופונה לכיוון מזרח. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא ששער זה הוביל אל עזרת הנשים, המכונה כאן "החצר החיצונה" משום שהיא ממוקמת לפני עזרת ישראל הפנימית יותר [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל]. עם זאת, ישנה דעה הסבורה כי מדובר בשער המזרחי של הר הבית עצמו, שדרכו נכנסים מחוץ לחומה אל תוך ההיקף [רד"ק].
כדי להיכנס לשער היה צורך לעלות בְּמַעֲלוֹתָו, כלומר במדרגות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מילה זו נכתבת במקור בכתיב חסר, אך נקראת ברבים כ"מעלותיו" [מנחת שי]. הצורך במדרגות נבע מכך שההר היה משופע והלך וגבה כלפי מערב [מצודת דוד]. באשר למספר המדרגות, הדעה הרווחת היא שהיו שם שתים עשרה מדרגות שהעלו מן האזור הנמוך הקרוי "חיל" אל עזרת הנשים [רש"י, אברבנאל]. מנגד, יש מי שסובר כי היו שם שבע מדרגות בלבד, בדומה למבנה השערים בצפון ובדרום [מלבי"ם]. גישה נוספת מסבירה שהמדרגות פשוט נועדו להעלות את הבאים מסביבות ההר הנמוכות אל מתחם הר הבית המוגבה [רד"ק].
לאחר העלייה, המודד בוחן את סַף הַשַּׁעַר. הפרשנים מסבירים כי המונח "סף" מתייחס למזוזות הפתח [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, אברבנאל] או למפתן השער שעל הקרקע [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. רוחבו של הסף נמדד כקָנֶה אֶחָד רֹחַב (מידה השווה לשש אמות), והפרשנים מסכימים כי מידה זו תואמת בדיוק לעוביה של החומה. הפסוק כופל את המדידה ומציין וְאֵת סַף אֶחָד, וההסבר המקובל לכך הוא שמדובר בשתי מזוזות השער הניצבות זו מול זו, אחת מצפון ואחת מדרום, שרוחב כל אחת מהן הוא קנה אחד [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. לעומת זאת, ישנו פירוש אדריכלי מורכב יותר, לפיו בחומת השער העבה היו שני ספים – אחד חיצוני ואחד פנימי – שכל אחד מהם היה ברוחב קנה, וביניהם חצצה המזוזה שעליה הותקנו הדלתות [מלבי"ם].