הנביא מובא אל פתח המבנה המרכזי של המקדש, ושם נמדדים ממדי היסודות המקיפים את הכניסה.
המונח אֻלָם הַבַּיִת מתייחס לאולם שלפני ההיכל, שהוא החדר הגדול הנמצא בקדמת המקדש. כאשר מתואר כי המודד וַיָּמָד אֵל אֻלָם, המילה אֵל נכתבת חסרה באות יו"ד, והפרשנים מסכימים כי משמעותה היא "איל", כלומר מזוזת הפתח או עמוד. המידה של חָמֵשׁ אַמּוֹת מִפֹּה וְחָמֵשׁ אַמּוֹת מִפֹּה מציינת את עובי כותל האולם וכתפות הפתח, שנמדדו ממזרח למערב.
לגבי המשך המדידה, וְרֹחַב הַשַּׁעַר שָׁלֹשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ, רוב הפרשנים מסבירים כי אין הכוונה לרוחב פתח הכניסה עצמו, אלא לקירות ("כתפות") הבולטים אל תוך חלל הפתח משני צדדיו, מצפון ומדרום. מכיוון שרוחבו הכולל של האולם הוא עשרים אמה, בניית קירות של שלוש אמות מכל צד מותירה במרכז פתח כניסה שרוחבו ארבע עשרה אמות.
חלק מן המפרשים [רש"י, מלבי"ם] מצביעים על הבדל מבני משמעותי בין תיאור עתידי זה לבין המקדש בבית שני. בבית שני, האולם היה פרוץ ופתוח לכל רוחבו, ללא קירות צדדיים המצרים את הכניסה. לעומת זאת, בחזון יחזקאל ישנם קירות הסותמים שלוש אמות מכל צד, והם אלו שיוצרים את התבנית, ולכן הם נקראים בפסוק "שער" אף על פי שבאולם לא היו דלתות של ממש.
מבחינה לשונית, הפרשנים [מנחת שי, רד"ק] מעירים על שינוי הכתיב בפסוק: המילה מִפֹּה מופיעה בתחילה פעמיים עם האות ה"א, שמשמעותה "מהעבר מזה" [מצודת דוד], ולאחר מכן היא מופיעה פעמיים בכתיב מִפּוֹ עם האות וי"ו.