מידותיו של שער המקדש העתידי וייעודו המרכזי כפתח הכניסה הראשי אל הקודש, מתנקזים בפסוק זה לסיכום מידותיו הכוללות. הכתוב משרטט את המבנה המרשים של השער, החל מחזיתו החיצונית ועד לחלקו הפנימי.
המילה היאתון, הנקראת במסורת הקריאה הָאִיתוֹן [מנחת שי, רד"ק], מפורשת על ידי רוב הפרשנים כמילה ששורשה בארמית ומשמעותה ביאה וכניסה. שער זה נקרא כך משום שהוא משמש כפתח הכניסה והיציאה המרכזי לכל באי העזרה [רש"י, מצודת ציון, אברבנאל]. יש המדייקים כי מדובר ספציפית בשער המזרחי, שדרכו היו נכנסים הבאים להשתחוות ולהתפלל, שכן הוא מכוון בדיוק מול פתח ההיכל וקודש הקודשים [מצודת דוד, רד"ק]. בנוסף, יש מי שמוצא במילה זו הלחם בסיסים של המילה "אתא" (בא) יחד עם המילה "תא", המרמזת על התאים הרבים המשולבים במבנה השער [מלבי"ם].
באשר למשמעות המידה של חמישים אמה המוזכרת בפסוק, מתקיימת מחלוקת מהותית בין הפרשנים האם מדובר במידת אורך או במידת גובה.
גישה אחת גורסת כי הפסוק מתאר את מידת האורך האופקי של המבנה. לפי פירוש זה, המילים עַל־לִפְנֵי אֻלָם משמעותן "עד לפני האולם", והפסוק מסכם את אורכו הכולל של מבנה השער מן החוץ אל הפנים – חמישים אמה [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. אורך זה מורכב מחיבור של עובי החומה, חללי התאים, והרווחים שביניהם, עד לאולם הפנימי [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. גישה זו שוללת בתוקף את האפשרות שמדובר בגובה, בטענה שמידות שערים היסטוריות לא הגיעו לגובה כה רב, וכי המונח "אורך" מיועד לשטח פנים ולא לרום [רד"ק].
לעומת זאת, גישה שניה מפרשת את המילים וְעַל פְּנֵי ואת המילה לִפְנֵי כמונחים המציינים גובה, בדומה לפניו של אדם הנמצאים בחלקו הגבוה של גופו [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד, אברבנאל]. לפי קו מחשבה זה, הפסוק אינו עוסק באורך אלא מתאר את גובהו העצום של מבנה השער. משמעות הכתוב היא שגם השער החיצוני וגם אולם השער הפנימי התנשאו לגובה אחיד של חמישים אמה, כך שמזוזות השער בלטו הרבה מעל חלל המעבר [רש"י, מצודת דוד]. יש התומכים בפירוש זה מתוך השוואה למקומות אחרים בתנ"ך שבהם המונחים אורך וקומה משמשים בערבוביה, ורואים בו את הפירוש הנאמן ביותר לתחביר של הפסוק [אברבנאל].