מסעו החזוני של הנביא מתקדם, ולאחר שעמד בתוך שער המזרח הוא מוכנס אל החלל הפתוח של העזרה הגדולה המקיפה את המקדש. עזרה זו מזוהה כעזרת הנשים, שכן היא חיצונית לעזרת ישראל. במרחב זה נגלה לעיניו מבנה אדריכלי חדש: מערך של חדרים הבנויים על גבי שטח מרוצף המקיף את החצר. פרשנים מציינים כי חדרים אלו לא היו קיימים בבניין הבית השני [רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
הנביא מציין כי ראה לְשָׁכוֹת, כלומר חדרים, הבנויים אֶל־הָרִצְפָה – משמע, על גבי הרצפה [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, האות פ' במילה וְרִצְפָה במשמעות של ריצוף אבנים נהגית בצורה רפה, וזאת כדי להבדילה מהמילה "רצפה" במשמעות של גחלת בוערת, הנהגית בדגש [מנחת שי].
באשר למהותה של אותה וְרִצְפָה, קיימת מחלוקת מעניינת בין מפרשי המקרא. גישה אחת, הנשענת על פשט הכתוב, מסבירה כי מדובר בקרקע שרוצפה באבנים חלקות ויפות, כגון אבני שיש, שנועדו למדרך רגל. ריצוף זה היה גבוה מעט מיתר קרקע החצר, ועל גביו עמדו החדרים [אברבנאל, מלבי"ם, מצודת ציון]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת כי הריצוף איננו קרקעי כלל, אלא מדובר בעלייה או גזוזטרה מוגבהת שנשענה על עמודים ועל כותל החצר, ועל גבי קומה עליונה זו נבנו החדרים. מבנה זה מזכיר את הגזוזטרה שהוקמה בעזרת הנשים בבית שני כדי להפריד בין הקהל [רש"י, מצודת דוד]. יש מי שמציע עמדת ביניים, לפיה היו למעשה שתי רצפות: האחת תחתונה על פני הקרקע, והשנייה עליונה ובנויה על גבי עמודים [רד"ק].
הכתוב מפרט כי היו שְׁלֹשִׁים לְשָׁכוֹת הבנויות סָבִיב סָבִיב. המשמעות היא שהחדרים היו פזורים לאורך רוחות החצר. החלוקה המדויקת, כפי שעולה מחישוב מידות החצר, היא עשרה חדרים בכותל המזרחי (חמישה מכל צד של השער), עשרה בכותל הצפוני ועשרה בכותל הדרומי, ובסך הכל שלושים חדרים במפלס התחתון [מלבי"ם].