תיאור המבנה האדריכלי של המקדש ממשיך לעסוק כאן בשער החצר הפנימית, תוך השוואת מידותיו וחלקיו לאלו שפורטו בשלבים הקודמים של החזון. במסורת הקריאה של הפסוק, המילים וְתָאָו, וְאֵילָו, וְאֵלַמָּו וכן וּלְאֵלַמָּו נכתבות בכתיב חסר, אך נקראות בלשון רבים כמרכיבים מרובים: תאיו, איליו, ואלמיו [מנחת שי].
הפרשנים מסכימים כי שער החצר הפנימית כלל את אותם המרכיבים בדיוק כמו השערים שהוזכרו קודם לכן – תאים, אילים (עמודים) ואולם כניסה – וכולם היו בעלי מידות זהות לאלו שכבר תוארו. מרכיבים אלו היו בנויים ומוכנסים אל תוך העובי של חצר המקדש [אברבנאל].
הפסוק מציין כי היו וְחַלּוֹנוֹת לוֹ וּלְאֵלַמָּו. המילה לוֹ מתייחסת לכל אחד מתאי השער בפני עצמו, ואילו המילה וּלְאֵלַמָּו מכוונת לכותלי האולם המקיפים אותו מכל עבר [מצודת דוד]. חלונות ואולמות אלו נקבעו גם הם בתוך עובי כותלי החצר סביב [אברבנאל].
באשר למידות הכוללות של השער, הכתוב מסכם אותן כ-חֲמִשִּׁים אַמָּה אֹרֶךְ וְרֹחַב עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמּוֹת. בעוד שניתן להבין מידות אלו כפשוטן ביחס לשטח השער כולו, יש המבארים כי המילה אֹרֶךְ מכוונת למעשה לגובהו של השער, ואילו ה-רֹחַב מתייחס לרוחבו של השער החיצון [מצודת דוד]. גישה נוספת מדייקת במידות הפנימיות, ומציינת כי רוחב החלל של כל אולם עמד על חמש אמות, פרט ייחודי הנוגע לחצר הפנימית שלא הוזכר בתיאור החצר החיצונה [אברבנאל].