תכנון חצר המקדש כלל מתחמים ייעודיים לכל שלב בעבודת הקורבנות, כדי להבטיח סדר וטהרה. בחלקה הצפוני של העזרה הפנימית, בסמוך לשער הצפוני, עמדה לשכה מיוחדת [רש"י, מצודת דוד]. תפקידה המרכזי של הלשכה היה הכנת קורבן העולה. מכיוון שעל פי דין תורה שחיטת הקודשים, הפשטתם וניתוחם חייבים להיעשות מצפון למזבח לפני ה', חדר סמוך זה שימש כמקום שבו יָדִיחוּ אֶת הָעֹלָה. פעולת ההדחה משמעה רחיצה ושטיפה יסודית במים של קרבי הקורבן וכרעיו בטרם העלאתם למזבח [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. חלק מהפרשנים מציינים כי רחיצה זו התבצעה על גבי שולחנות עשויים שיש [רד"ק, אברבנאל], והמקום כולו תפקד למעשה כבית המטבחיים של המקדש [מצודת דוד]. מיקום זה בצפון שירת גם מטרה מוסרית, שכן קורבן החטאת נשחט באותו מקום בדיוק שבו נשחטת העולה, כדי שלא לפרסם ולבייש את החוטאים הבאים לכפר על מעשיהם [אברבנאל].
הכתוב מציין לגבי מבנה החדר: וְלִשְׁכָּה וּפִתְחָהּ בְּאֵילִים הַשְּׁעָרִים. המילה בְּאֵילִים מתייחסת לכתפות ולמזוזות השער [רש"י]. רוב הפרשנים מסכימים כי פתח הלשכה היה מכוון אל מול עמודי השער הצפוני, והשימוש בלשון רבים, הַשְּׁעָרִים, נובע מהמבנה הכפול של המקום שכלל שער פנימי ושער חיצון [מצודת דוד].
בביטוי בְּאֵילִים הַשְּׁעָרִים קיימת חריגה דקדוקית, שכן המילה מופיעה עם האות מ"ם בסופה ולא בצורת סמיכות רגילה (באילי השערים). בעוד שיש מי שמסביר זאת כתופעה לשונית שבה המילה מתפקדת כסמיכות למרות קיומה של המ"ם [רד"ק], גישה אחרת רואה בכך ניסוח המקפל בתוכו מבנה אדריכלי מדויק. לפי תפיסה זו, הכתוב נמנע במכוון מצורת סמיכות כדי להדגיש שפתח הלשכה לא היה ממוקם ממש בתוך חלל השער בין שני עמודיו. תחת זאת, הפתח ניצב בזווית מעט שונה, בין עמוד אחד של השער לבין עמוד אחר שניצב לפני המעלות הסמוכות, ונפתח אל תוך שטח שקודש במיוחד לשם כך [מלבי"ם].