במבנה השער הצפוני של המקדש הוצבו שולחנות מיוחדים שנועדו להכנת הקרבנות. הכתוב מתאר כי עמדו אַרְבָּעָה שֻׁלְחָנוֹת מִפֹּה וְאַרְבָּעָה שֻׁלְחָנוֹת מִפֹּה, כאשר על פי מסורת הכתיב, המילה מִפֹּה נכתבת בשני המקרים עם האות ה' בסופה [מנחת שי]. מיקומם היה לְכֶתֶף הַשָּׁעַר, כלומר לכל אחד מצדי השער [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
באשר למספרם הכולל של השולחנות ומיקומם המדויק, קיימת הבחנה בין המפרשים. גישה אחת גורסת כי היו בסך הכל שְׁמוֹנָה שֻׁלְחָנוֹת, ארבעה מימין וארבעה משמאל, כאשר בכל צד הונחו שני שולחנות פנימיים בחלל האולם ושניים חיצוניים בחלל שבין התאים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים כי בסך הכל היו במתחם שישה עשר שולחנות; שמונת השולחנות המוזכרים בפסוק זה עמדו בצדדי השער עצמו, והם מתווספים לשמונה שולחנות נוספים שהוזכרו בפסוק הקודם, אשר עמדו באולם ובין התאים [מלבי"ם].
השולחנות שימשו עבור הקרבנות שדינם להישחט בחלקה הצפוני של העזרה [מצודת דוד]. ביחס למילים אֲלֵיהֶם יִשְׁחָטוּ, המפרשים נחלקים בהבנת הפעולה: יש המסבירים שהכוונה היא ששחטו את הקרבנות על גבי השולחנות עצמם [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], ולעומתם יש המבארים שהשחיטה לא נעשתה על השולחנות, אלא בסמוך אליהם [מצודת דוד]. בסופו של דבר, בין אם מדובר בשמונה שולחנות ובין אם בשישה עשר [מלבי"ם], כולם נועדו למטרה זו של שחיטת הקרבנות והכנתם.