מדידות המבנים בשערי המקדש דורשות דיוק מרחבי, והתיאור משרטט את היחס שבין התאים (חדרי המשמר) לבין החללים והקירות הסובבים אותם. המילה וּגְבוּל מתפרשת בקרב הפרשנים כמקום פנוי וריק ממבנה [מצודת ציון]. שטח זה, ברוחב אַמָּה אֶחָת, שימש כמעין רחבה פתוחה בחזית התאים ועד לסף הפתח [רד"ק]. מנגד, יש הסבורים כי הגבול לא היה חלל ריק, אלא קיר בולט בעובי אמה שהפריד פיזית בין התאים לבין חלל השער או קיר החצר [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. מבחינה אדריכלית, התאים היו משוכים לאחור מחלל האולם המרכזי באמה נוספת לכל כיוון, כך שנוצר מרחק כולל של שתי אמות ומחצה מרוחב הפתח אל התאים [רש"י, מצודת דוד].
בהתייחס למילה וְהַתָּא, יש המבארים כי אין מדובר רק בחדר עצמו, אלא גם באזור הכניסה לשער, מלשון "ביאה" (אתא) המציינת את המקום שדרכו באים אל המבנה [מלבי"ם]. הציון כי מידת התא היא שֵׁשׁ אַמּוֹת מעורר קושי, שכן מידת התאים כבר הוזכרה בפסוקים קודמים. כדי ליישב כפילות זו, מוצעות מספר גישות: יש המפרשים ששש האמות מודדות את המרחק מתחילת אמת הגבול ועד לחלל התא הפנימי, המורכב מאמה אחת של גבול בתוספת חמש אמות של עובי הקיר [מצודת דוד]. אחרים מסבירים שמידה זו מתארת את מידת ההמשכות של התאים מחלל האולם אל הצפון ואל הדרום [רד"ק], או שהיא מתייחסת ספציפית לעובי הכותל החיצוני של התא הקיצון בלבד [מלבי"ם].
גישה ייחודית ושונה לחלוטין גורסת כי כדי ליישב את הבדלי המידות בין הפסוקים, יש להסיק שהתאים המוזכרים כאן אינם אותם תאים שהוזכרו קודם לכן. בעוד שהתאים הקודמים היו סמוכים לחומה החיצונה של הר הבית, התאים בפסוק זה נבנו מחוץ לעזרת הנשים ופנו כלפי חוץ, ולכן מידות הגבול וההפרדה שלהם שונות ואין כאן כפילות [אברבנאל].
לבסוף, מבחינת מסורת הכתיב של הפסוק, המילה מִפֹּה נכתבת בפעם הראשונה בה"א, אך בשתי הפעמים האחרונות בפסוק היא נכתבת בוי"ו (מפו) [מנחת שי].