מבנה שערי המקדש מתאפיין בתכנון אדריכלי מדויק, המשלב בין פתחי תאורה ייחודיים לעיטורים מרשימים. וְחַלּוֹנוֹת אֲטֻמוֹת אֶל הַתָּאִים, משמעות הדבר היא שבקירות התאים היו קבועים חלונות מיוחדים [מצודת ציון]. הפרשנים מציעים מספר גישות להבנת המילה אֲטֻמוֹת, שכן חלון אינו יכול להיות סתום לחלוטין [רד"ק, אברבנאל]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בחלונות הבנויים בשיפוע, כך שהם צרים מצידם הפנימי ורחבים מצידם החיצוני. מבנה זה נועד להפיץ את האור בצורה מיטבית, וכן לבטא רעיון רוחני לפיו המקדש מאיר לעולם ואינו זקוק לאור מבחוץ [רש"י, רד"ק, אברבנאל]. גישה שונה מפרשת שהחלונות היו סתומים באמצעות מחיצה בהירה וזכה, כדוגמת זכוכית, שאפשרה כניסת אור אך מנעה חדירת רוח או מבטים [מלבי"ם, מצודת דוד, אברבנאל]. פירוש נוסף מציע שהחלונות היו עשויים כמעין חרכים ושבכות, בדומה לתריסים, המאפשרים למי שבפנים להשקיף החוצה מבלי שייראה [אברבנאל].
הפסוק ממשיך ומתאר וְאֶל אֵלֵיהֵמָה לִפְנִימָה לַשַּׁעַר. המילה אֵלֵיהֵמָה משמעותה אֵילִים, כלומר עמודים או מזוזות הפתח, כאשר האות ה"א בסופה באה כתוספת לשונית [רד"ק, אברבנאל]. חלונות אלו היו קבועים במזוזות הפתחים של התאים, ופנו אל עבר החלל הפנימי של השער [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
תכנון זה חזר על עצמו גם בשאר חלקי המבנה, וְכֵן לָאֵלַמּוֹת וְחַלּוֹנוֹת סָבִיב סָבִיב לִפְנִימָה. המילה לָאֵלַמּוֹת מתייחסת לאולמות השערים [רש"י, מצודת ציון]. הפרשנים מסכימים כי החלונות כולם היו פתוחים ומכוונים לִפְנִימָה, אל עבר חצר העזרה והחללים הפנימיים, ולא אל מחוץ לחומה, כדי להאיר את פנים המקדש [רש"י, רד"ק, אברבנאל].
לסיום מתאר הפסוק את העיטורים, וְאֶל אַיִל תִּמֹּרִים. בראשו של כל עמוד ומזוזה נקבעה כותרת מגולפת ומעוטרת בצורת עץ דקל, שנועדה לפאר ולנוי את המבנה כולו [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].