במהלך הסיור הנבואי במקדש העתידי, המלאך המלווה את הנביא ממשיך להצביע על מבנים ייעודיים במתחם ומסביר את תפקידם. וַיְדַבֵּר אֵלָי מתייחס לדברי המלאך הדובר אל הנביא, כאשר הוא מראה לו לשכה מסוימת, או קבוצת לשכות, שבהן ישהו המשרתים לפני צאתם למשמרתם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
זֹה הַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם מיועדת לַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת. סביב זהותם של משרתים אלו קיימת מחלוקת בין המפרשים. גישה אחת גורסת כי מדובר למעשה בלוויים שתפקידם לשורר במקדש. לפי תפיסה זו, התואר "כוהנים" אינו מכוון בהכרח לבני אהרון, אלא משמש מונח כללי למשרתי ה' [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון].
מנגד, יש הסבורים כי מדובר בכוהנים ממש, ולשכה זו עמדה בנפרד מלשכות הלוויים [רד"ק]. פירוש מורחב לגישה זו מציע כי מדובר בכוהנים אשר חטאו בעבודה זרה ונפסלו מלעבוד על המזבח. כתוצאה מכך, הם הורדו מדרגתם וקיבלו תפקיד של שומרי משמרת הבית, הכולל שירה או נגינה בכלי שיר, בדומה לתפקיד הלוויים. מכיוון שהם עדיין נחשבים לחלק משבט לוי, הם רשאים לעסוק בשירה, אך בניגוד ללוויים שעמדו על דוכן מוגבה, כוהנים אלו יעמדו על הקרקע בתוך הלשכה הדרומית. מיקומה של הלשכה בתוך עזרת הכוהנים נובע מכך שעל אף פסילתם לעבודת המזבח, הם עדיין שומרים על ייחוסם הבסיסי ככוהנים [מלבי"ם].