מבנה השער במקדש אינו מסתכם בפתח מעבר בלבד, אלא מהווה קומפלקס אדריכלי גדול וחלול הכולל מסדרון, מערכת חדרים, חומות עבות ואולם פנימי. המדידה מתקדמת כעת אל תוך חלל המבנה ומפרטת את מידות החדרים והקירות המרכיבים אותו.
וְהַתָּא הוא כינוי ללשכה או חדר קטן [רד"ק, מצודת ציון]. הפרשנים מציעים מספר הסברים למהותם של תאים אלו ולמקור שמם: יש המסבירים כי שימשו את עובדי המקדש או נועדו לאחסון [ביאור שטיינזלץ], ויש המפרשים כי התאים נועדו לשמש כמקום המתנה לבאים בשערי המקדש לפני כניסתם, ולכן שמם נגזר מהשורש הארמי "אתא" שמשמעותו לבוא [מלבי"ם]. גישה נוספת קושרת את המילה לשורש המבטא גבול, שכן התאים תוחמים את גבול המבנה [מצודת ציון]. תאים אלו היו מסודרים בשתי שורות, שלושה מימין השער ושלושה משמאלו, והם נשענו מבחוץ על כותלה של עזרת הנשים, כשפניהם מופנים כלפי הר הבית [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם].
מידות חללו של כל תא היו קָנֶה אֶחָד אֹרֶךְ וְקָנֶה אֶחָד רֹחַב, כלומר כל חדר היה מרובע מדויק בגודל של שש על שש אמות [רש"י, רד"ק, אברבנאל, מלבי"ם].
וּבֵין הַתָּאִים חָמֵשׁ אַמּוֹת מתייחס לעוביים של הקירות המוצקים שהפרידו בין תא אחד למשנהו, שעמד על חמש אמות [רש"י, רד"ק, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי"ם]. רצף התאים והקירות המפרידים ביניהם יצר מעין מסדרון ארוך בתוך חלל השער [ביאור שטיינזלץ].
לאחר מעבר המסדרון, המדידה מגיעה אל וְסַף הַשַּׁעַר מֵאֵצֶל אֻלָם הַשַּׁעַר. בחלקו הפנימי של השער היה בנוי "אולם", שהוא מעין בית שער המקורה בכיפה [מצודת ציון], אשר היה מחובר לשער ובלט פנימה אל תוך העזרה [רש"י]. הכתוב מציין את מידתו של הסף (המשקוף התחתון) הפנימי, הממוקם בסמוך לאותו אולם.
סף זה נמדד מֵהַבַּיִת, כלומר מהצד הפנימי הפונה אל תוך חצר המקדש [רש"י, רד"ק, אברבנאל, מצודת ציון, מלבי"ם], ומידתו הייתה אף היא קָנֶה אֶחָד (שש אמות). מידה זו זהה למידתו של הסף החיצוני של השער, והיא תואמת לעובי החומות של האולם הפנימי כדי לכסותן כראוי [רש"י, רד"ק, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי"ם].