הנביא ממשיך בסיורו החזוני במתחם המקדש ועובר לבחון את שערי החצר הפנימית, כאשר התחנה הראשונה היא השער המזרחי.
הכתוב מציין וַיְבִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִי. הסיבה לציון ההבאה אל תוך החצר דווקא כאן היא שהנביא יצא קודם לכן מן החצר כדי למדוד את התאים ואת אולם השער, וכעת הוא חוזר פנימה [מלבי"ם]. הוא מובא דֶּרֶךְ הַקָּדִים, כלומר מכיוון רוח מזרח [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הובלה זו אל השער המזרחי היא תחילתו של מהלך שבו יועבר הנביא בכל שלוש הרוחות של החצר הפנימית, כדי לראות את שלושת שעריה [רד"ק, אברבנאל].
כאשר מתבצעת המדידה, נאמר וַיָּמָד אֶת הַשַּׁעַר כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה. הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא שמידותיו ופרטי המבנה של שער מזרחי זה זהים לחלוטין לאלו של השערים שכבר הוזכרו ונמדדו קודם לכן. תהליך המדידה בשער זה התבצע בשלבים: תחילה נערכה המדידה מבחוץ, ולאחר מכן נכנסו פנימה כדי למדוד את חלקו הפנימי של השער [מלבי"ם].