מדידת מבנה השערים במקדש העתידי ממשיכה להציג תכנון אדריכלי מדויק, תוך התמקדות ברוחב הכולל של מכלול השער ובמיקום פתחיו.
כאשר מתוארת המדידה מִגַּג הַתָּא לְגַגּוֹ, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמדידה נעשתה מקצה גג התא, שהוא חדר המשמר שבצד אחד של השער, אל גג התא המקביל לו בעבר השני, מעבר לחלל השער [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הסבורים כי המילה "לגגו" מתייחסת לגג השער עצמו ולא לתא ממול [רד"ק, מלבי"ם]. מחלוקת זו נובעת משאלות על מבנה התאים; הוצע כי ייתכן שהתאים היו צרים יותר בחלקם העליון, ולכן היה צורך למדוד את רוחב הגגות בנפרד מרוחב הבסיס [רד"ק, אברבנאל]. עם זאת, המדידה בין שני הגגות משקפת למעשה את מדידת השער כולו שביניהם, ולכן המבנה העליון נראה כעין תקרה היוצרת צורת שער [מצודת דוד, אברבנאל].
המידה המתקבלת היא רֹחַב עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמּוֹת. רוחב זה מורכב מחיבור של מספר יסודות במבנה: עובי כותלי התאים משני הצדדים, המרחק הפנוי שלפניהם, וחלל המעבר המרכזי של השער עצמו [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. בשל המורכבות החשבונית והאדריכלית של מידות אלו השייכות לבניין העתיד, יש המציינים כי פרטים מסוימים יישארו סתומים עד שיבוא אליהו הנביא ויבאר אותם [רד"ק].
לגבי התיאור פֶּתַח נֶגֶד פָּתַח, קיימות שתי תפיסות עיקריות בקרב הפרשנים. הגישה הראשונה גורסת כי הכוונה היא לפתחי התאים עצמם; פתח התא הצפוני היה מכוון בדיוק מול פתח התא הדרומי, כך ששניהם נפתחו אל תוך חלל האוויר של השער הפנימי ולא כלפי חוץ [רש"י, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הגישה השנייה מפרשת זאת על פתחי השערים המרכזיים, ומסבירה כי פתח השער החיצוני היה מיושר ומכוון בדיוק מול פתח השער הפנימי שהוביל לעזרות הפנימיות של המקדש [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].