יצא לכם פעם לעבור בתוך שער ענק של בניין חשוב ולשים לב לכל המידות שלו? כשמודדים את המקדש, מדייקים מאוד בכל פרט. הפסוק שלנו מתחיל במדידת רֹחַב פֶּתַח הַשַּׁעַר. מעניין לדעת שיש הבדל בין השער לבין הפתח. השער הוא כל המבנה הגדול עם הקירות והעמודים, אבל הפתח הוא רק החלל הריק באמצע שדרכו אנחנו נכנסים ויוצאים. המרווח הזה, שהוא המקום הצר ביותר בשער, הוא במידה של עשר אמות.
בהמשך, הפסוק מודד את אֹרֶךְ הַשַּׁעַר ואומר שהוא שלוש עשרה אמות. איך מגיעים למידה הזאת? כשנכנסים פנימה אל תוך האולם של השער, החלל מתרחב קצת. לעשר האמות של הפתח מתווספת עוד אמה וחצי מכל צד, וכך מגיעים יחד לשלוש עשרה אמות.
אולי תשאלו את עצמכם: אם שתי המידות נמדדות בדיוק באותו כיוון, למה לראשונה קוראים רוחב ולשנייה קוראים אורך? בתנ"ך יש כלל פשוט: המידה הכי גדולה של כל חלל נקראת תמיד אֹרֶךְ. בפתח עצמו, הגובה הוא המידה הכי גדולה, ולכן המרחק לצדדים נקרא רק רוחב. אבל בתוך האולם הפנימי, המידה של שלוש עשרה האמות היא הגדולה ביותר בחדר, ולכן היא מקבלת את השם אורך.