יחזקאל, פרק מ׳, פסוק י״ח

יצא לכם פעם לטפס על הר ולשים לב שכל פעם שאתם מתקדמים, אתם מגיעים לשטח קצת יותר גבוה? ככה בדיוק היה בנוי מתחם בית המקדש. כשבנו את החצר של המקדש, תכננו הכול בצורה מדויקת מאוד. המילים אֶל־כֶּתֶף הַשְּׁעָרִים מתארות איפה בדיוק הייתה הרצפה של החצר. המילה כֶּתֶף פירושה צד. כלומר, הרצפה והלשכות, שהן החדרים שעליה, לא נבנו מעל השערים הגבוהים, אלא רק משני הצדדים שלהם. בנוסף, המילים לְעֻמַּת אֹרֶךְ הַשְּׁעָרִים מלמדות אותנו על המידות שלה. המילה לְעֻמַּת משמעותה מול. זה אומר שהאורך של הרצפה הפנימית התאים בדיוק לאורך של השערים. ולמה קוראים לה הָרִצְפָה הַתַּחְתּוֹנָה? מכיוון שבית המקדש נבנה במעלה הר, לא כל החצרות היו באותו גובה. הרצפה הזו נקראת "תחתונה" כי היא מוקמה בחצר החיצונית והנמוכה יותר. ככל שהיו מתקדמים פנימה אל תוך המקדש, היו עולים וצועדים על רצפות גבוהות יותר.