קרה לכם פעם שעצמתם עיניים ודמיינתם מקום יפהפה כל כך ברור, עד שהרגשתם שאתם ממש נמצאים בו? זה בדיוק מה שקרה לנביא יחזקאל. בני ישראל היו בגלות, רחוקים מהארץ, והיו עצובים מאוד כי בית המקדש נחרב. כדי לנחם אותם ולתת להם תקווה שהם עוד יחזרו לארץ ויבנו מקדש מפואר אפילו יותר, ה' מראה ליחזקאל חזון מיוחד. הנביא מספר שזה קרה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים, כי הוא לא באמת נסע לארץ ישראל בגופו, אלא נשאר במקומו וה' הראה לו את המראות בנבואה כאילו הוא נוכח שם.
בחזון, ה' לוקח אותו, וַיְנִיחֵנִי, כלומר הניח אותו, אֶל־הַר גָּבֹהַּ מְאֹד. ההר הזה הוא הר הבית. הוא מתואר כהר עצום וגבוה גם כי ארץ ישראל וירושלים נחשבות לגבוהות משאר המקומות, וגם כדי להראות את המעלה הרוחנית הגדולה והחשובה שתהיה לבית המקדש בעתיד. יחזקאל מסתכל ורואה וְעָלָיו, כלומר לא ממש על ההר אלא בסמוך וליד ההר, כְּמִבְנֵה של עיר, שזהו בניין. הבניין הזה הוא בעצם העיר ירושלים שנמצאת בתהליכי בנייה, והיא ממוקמת מִנֶּגֶב, כלומר מצד דרום להר הבית.