תארו לעצמכם שאתם מקבלים תפקיד לתכנן את המבנה החשוב ביותר בעולם. איך בדיוק הייתם בונים את המזבח הענק בבית המקדש שייבנה בעתיד? המילה וְהָעֲזָרָה מתארת את המזבח עצמו ואת הגג שלו, המקום שבו דולקת האש ושבו הכהנים הולכים. המזבח ייבנה חזק מאוד, כמו יציקה אחת גדולה של אבנים. כשהנביא אומר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה רֹחַב אֶל אַרְבַּעַת רְבָעֶיהָ, הוא לא מתכוון לגודל של כל המזבח, אלא למידה מנקודת האמצע שלו ועד הקצה. לכן, אם נמדוד את כל הגג מצד לצד, הגודל שלו יהיה עשרים ושמונה על עשרים ושמונה אמות.
המילה וְהַגְּבוּל מתארת את קרנות המזבח, שהן בליטות מרובעות שנמצאות בארבע הפינות שלו. הגודל שלהן הוא חֲצִי הָאַמָּה מנקודת האמצע של הקרן, כך שכל קרן היא בגודל של אמה על אמה. הצירוף וְהַחֵיק לָהּ אַמָּה סָבִיב מתאר את היסוד, הבסיס של המזבח, שבולט ברוחב של אמה. בבית המקדש הישן הבסיס לא הקיף את כל המזבח, אבל בבית המקדש העתידי הוא יקיף אותו מכל הכיוונים, כי המקדש לא יהיה שייך רק לשבט אחד אלא לכל עם ישראל יחד.
בסוף מתואר איך עולים אל המזבח. למרות שכתוב וּמַעֲלֹתֵהוּ, התורה אוסרת לעלות למזבח במדרגות של ממש. לכן הכוונה היא לכבש, שהוא מדרון חלק ונוח לעלייה. המילים פְּנוֹת קָדִים מסבירות לנו לאן הכהן פונה. הכבש ממוקם בצד דרום, והכלל במקדש הוא שתמיד פונים ימינה. לכן, כהן שעולה בכבש מדרום ופונה ימינה, ימצא את עצמו פונה בדיוק לכיוון מזרח, שנקרא קדים.