קרה לכם פעם שנזכרתם באירוע עצוב מהעבר, ופתאום הבנתם שהסוף שלו הולך להיות שמח וטוב? זה בדיוק מה שקורה לנביא יחזקאל. הוא חווה התגלות מיוחדת מאת ה', שבה העבר והעתיד מתחברים יחד.
יחזקאל רואה חזון שדומה לחלוטין לדברים שראה בעבר. המילה כמראה באה ללמד אותנו שהחזון הזה זהה לגמרי לחזונות הקודמים שלו. כשהנביא אומר בבואי לשחת את העיר, הוא כמובן לא מתכוון שהוא בעצמו החריב את ירושלים, אלא הוא נזכר בזמן שבו הוא התנבא על כך. הוא גם מזכיר את מה שראה אל נהר, כלומר על נהר כבר שבבבל, שם הייתה הנבואה הראשונה שלו, והמילה אל כאן משמעותה פשוט כמו המילה על.
למה יחזקאל נזכר פתאום בכל המראות האלה יחד? בעבר, בחזונות הישנים, יחזקאל ראה את הכבוד של ה' עוזב את בית המקדש. אבל כעת, כשהוא רואה את אותו מראה שמימי בדיוק, הוא מבין משהו משמח מאוד: ה' חוזר לשכון בישראל. הכעס חלף, והשמירה של ה' חוזרת אל העם. מרוב התרגשות, שמחה והודיה על כך שה' חוזר אל המקדש, הנביא מתאר ואפול אל פני, כלומר הוא נופל על פניו כדי להשתחוות לה'.