הנביא חווה רגע של תמורה רוחנית, שבו מקור ההתגלות משתנה וקול אלוהי ישיר בוקע מתוך המקדש. עד שלב זה, הנבואה הועברה ליחזקאל באמצעות מלאך, אך כעת הוא זוכה לשמוע את קול ה' ישירות, בדומה לקול שנשמע מבין הכרובים [מלבי"ם].
הפרשנים מסבירים כי הנביא עמד באותה עת בחצר הפנימית של המקדש, בעוד הקול יצא אליו מתוך היכל הבית, מקום משכנו של כבוד ה' [מצודת דוד, רד"ק]. המילה מִדַּבֵּר מפורשת כצורה של "מתדבר", שבה האות תי"ו נבלעת. מבנה דקדוקי זה מבטא דרך כבוד כלפי מעלה; אין מדובר בשיחה רגילה, אלא בקול אלוהי המדבר כביכול בינו לבין כבודו או מהדהד בחלל העולם, והנביא קולט את הקול ומאזין לו [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
לגבי האִישׁ שעמד אצל הנביא, קיימת הסכמה כי מדובר במלאך המלווה. יש הסבורים כי זהו אותו מלאך בעל מראה הנחושת שהוזכר בתחילת הנבואה, ויש המציעים שזהו מלאך אחר [רד"ק]. המלאך נותר לעמוד לצד יחזקאל בחצר ולא נכנס אל קודש הקודשים מפני כבוד השכינה, וכך יצא ששניהם עמדו יחד וקיבלו את הדיבור האלוהי באותה העת [מלבי"ם].