מידותיו המדויקות של החלק העליון במזבח, המקום בו הונחו הקרבנות והאש, מפורטות כאן תוך ציון צורתו ההנדסית. המילה וְהָאֲרִיאֵל נכתבת במסורת הקריאה עם חילוף אותיות קל לעומת הכתיב המקורי [מנחת שי], והיא משמשת ככינוי למזבח. הסיבה לכינוי ייחודי זה היא האש השמימית שירדה על המזבח, אשר הייתה רובצת עליו בצורה של אריה האוכל את הקרבנות [מלבי"ם].
לגבי המידות שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב, הפרשנים מסכימים כי אין הכוונה למידה הכוללת של המזבח מקצה לקצה, אלא למידותיו של "מקום המערכה", שהוא שטח העצים שעליו נשרפו הקרבנות. המדידה מתבצעת מנקודת האמצע של המזבח כלפי חוץ. כלומר, ממרכז המזבח מודדים שתים עשרה אמות לכל כיוון. לפיכך, השטח הכולל של מקום המערכה הוא למעשה עשרים וארבע על עשרים וארבע אמות. מידה זו מתקבלת לאחר הפחתת השטחים ההיקפיים של המזבח, הכוללים את מקום הקרנות ומקום הילוך רגלי הכהנים, שמצמצמים את השטח הפנימי.
צורתו של המזבח מוגדרת במילים רָבוּעַ אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָיו. הפרשנים מסבירים כי המזבח היה מרובע לחלוטין בכל ארבעת עבריו וצדדיו, שכן המילה רבעיו נגזרת מהמילה רבע, המציינת כל אחד מארבעת כיווני המבנה.