בואו נדמיין יחד שאנחנו מסתכלים ממש מלמעלה על המזבח בבית המקדש, המקום שבו הניחו את הקרבנות ואת העצים. החלק העליון והחשוב הזה מקבל שם מיוחד, וְהָאֲרִיאֵל. למה קוראים לו כך? משום שה׳ שלח אש מיוחדת מהשמיים שירדה על המזבח, והאש הזו הייתה נראית ממש כמו אריה שרובץ שם.
כשמודדים את המקום שעליו הניחו את העצים, המידות שלו הן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב. הכוונה היא לא לגודל של כל המזבח מקצה לקצה, אלא רק לשטח שעליו בערה האש. איך מודדים את זה? מתחילים בדיוק מהאמצע של המזבח ומודדים שתים עשרה אמות לכל כיוון. כך יוצא שהשטח האמיתי של העצים הוא בעצם עשרים וארבע על עשרים וארבע אמות, כי שאר המקום מסביב נועד לקרנות המזבח ולשביל שבו הכהנים יכלו ללכת. ולבסוף, הצורה של המזבח היא רָבוּעַ אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָיו, כלומר, המזבח נבנה בצורה של ריבוע מושלם ומדויק בכל ארבעת הצדדים שלו.