לאחר פירוט מידותיו של המזבח העתידי, ה' פונה אל הנביא ומציג בפניו את סדר חנוכת המזבח. תהליך זה נועד להכשיר את המזבח החדש עם סיום בנייתו, כדי שיהיה ראוי ומוכן לעבודת הקורבנות.
אֵלֶּה חֻקּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הֵעָשׂוֹתוֹ – אלו הם הכללים והחובות שיפורטו להלן [ביאור שטיינזלץ], אשר יחולו ביום שבו תושלם מלאכת בניית המזבח [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. מטרת חוקים אלו היא לחנך ולהכשיר את המזבח לעבודה. הפרשנים מסכימים כי מדובר בהקרבת קורבן מיוחד לרגל חנוכת המזבח, בדומה למה שנעשה במשכן ביום השמיני למילואים [רד"ק, אברבנאל]. עם זאת, יש המדגישים כי מדובר בהנחיה ייחודית לעתיד לבוא; בעוד שעל פי ההלכה מזבח חדש נחנך בדרך כלל באמצעות קורבן התמיד של הבוקר, כאן מדובר בחינוך כללי וייחודי לכלל כלי המקדש. חנוכה עתידית זו תהיה שונה מזו שנעשתה בבית שני בימי עזרא, שהייתה בגדר הוראת שעה בלבד. הסיבה לכך היא שה' הבטיח ליחזקאל, שהיה כהן, כי הוא בעצמו יקום בתחיית המתים ויבצע את עבודת החינוך בבית המקדש השלישי [מלבי"ם].
לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלָה וְלִזְרֹק עָלָיו דָּם – פעולות החינוך הללו יאפשרו להקריב על המזבח את קורבן העולה ולזרוק עליו את דם קורבנות הקודש [רד"ק, צאינה וראינה]. קורבן העולה מוזכר כאן באופן ספציפי משום שהוא הקורבן העיקרי והקבוע, ועל שמו אף נקרא המזבח "מזבח העולה" [ביאור שטיינזלץ]. הכשרת המזבח באמצעות זריקת הדם תהפוך אותו לראוי לקליטת דמם של כל סוגי הקורבנות, הן קודשי קודשים והן קודשים קלים [מלבי"ם].