תבניתו של המזבח העתידי משלבת בין מידות אדריכליות מדויקות לבין סמליות רוחנית עמוקה. בחלקו העליון של המזבח התרכזה עבודת הקורבנות, ושם התגלתה הנוכחות האלוהית בצורת אש פלאית.
המילים הַהַרְאֵל והָאֲרִיאֵל המופיעות בפסוק הן מילים נרדפות בעלות משמעות זהה, אף על פי שהן כתובות בשינוי אותיות קל [רד"ק, מנחת שי]. רוב הפרשנים מסכימים כי כינויים אלו מתארים את המבנה הריבועי העליון של המזבח, מקום המערכה שעליו נשרפו הקורבנות [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. השם "הראל" מבטא קדושה עליונה וניתן לפרשו כ"הר האל" [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. במקביל, השם "אריאל" נובע מכך שהאש הקדושה שירדה מן השמיים מאת ה׳ על המזבח, הייתה רובצת עליו בדמות אריה [מצודת ציון, צאינה וראינה, אברבנאל].
באשר למידה אַרְבַּע אַמּוֹת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שזהו גובהו של גג המזבח, הנמדד ממקום הבליטה המקיפה אותו, הנקראת "סובב", ועד למעלה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יצוין כי מידה זו שונה ממידות המזבח בבית המקדש השני, שם גובה חלק זה היה שלוש אמות בלבד [רש"י]. לעומת גישה זו, יש המפרשים כי ה"הראל" מתייחס דווקא לבסיס המזבח המונח על הארץ, שגובהו ואורכו היו ארבע אמות, ורק מעליו התרחב המבנה לחלק הנקרא "אריאל" [אברבנאל].
מעבר לממד האדריכלי, חכמים למדו ממידה זו הלכה הנוגעת לזריקת דם הקורבנות. ארבע האמות של ה"הראל" מגדירות את "רשות הקרנות" – השטח שמתחיל מגג המזבח ויורד ארבע אמות מטה, עד לחוט האדום (חוט הסיקרא) שהקיף את אמצע המזבח. שטח זה נועד לנתינת הדמים העליונים, והוא מבדיל בינם לבין הדמים הניתנים בחלקו התחתון של המזבח [מצודת דוד, מלבי"ם].
בסיומו של המבנה, וּמֵהָאֲרִיאֵל וּלְמַעְלָה, בלטו מתוך ארבע פינות המזבח הַקְּרָנוֹת אַרְבַּע [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. קרנות אלו הוסיפו אמה נוספת לגובהו הכללי של המזבח והשלימו את תבניתו [מלבי"ם].