בניגוד למראות העבר שבהם הסתלקה השכינה מן המקדש, כאן מתרחשת חזרתה אל הבית השלישי העתיד להיבנות [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. המילים וּכְבוֹד ה' בָּא אֶל־הַבָּיִת מתייחסות לכניסת השכינה אל תוך ההיכל עצמו [רד"ק, מצודת דוד]. הכתוב מציין שוב את ביאת ה' אל הבית כדי להדגיש התפתחות בהתגלות: בעוד שקודם לכן הנביא ראה את כבוד ה' מגיע מרחוק מכיוון מזרח, כעת מודגש כי השכינה ממש נכנסה ושרתה בתוך הבית [אברבנאל].
הכניסה מתבצעת דֶּרֶךְ שַׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו – כלומר, שחזיתו פונה דֶּרֶךְ הַקָּדִים, הוא שער המזרח של הר הבית [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לבחירה בכיוון המזרח ישנה משמעות כפולה, אדריכלית ורוחנית. מבחינה אדריכלית, מבנה המקדש תוכנן כך שהתאים והצלעות הקיפו אותו רק משלושה כיוונים (צפון, דרום ומערב), ואילו הצד המזרחי נותר פנוי. הותרת החלל הריק במזרח נועדה לרמוז, בלשון בני אדם, על כך שזהו פתח הכניסה של ה', ולכן הוא הושאר פנוי וללא מונע [אברבנאל]. מן ההיבט הרוחני וההיסטורי, הגעת כבוד ה' ממזרח מסמלת את מהלך הגאולה. התגלות השכינה תחל על גולי המזרח, שהם עשרת השבטים, וכבוד ה' יגיע יחד עימם. לעומת זאת, במערב לא תהיה התגלות ישירה בתחילה, אלא רק שמיעת שמו של ה' מרחוק [מלבי"ם].