עידן חדש של טהרה וקדושה עתיד להתחיל, ובו יוסרו הפגמים שאפיינו את הקשר בין ה' לעם ישראל בעבר [ביאור שטיינזלץ]. המילה עַתָּה מציינת את נקודת המפנה הזו, שבה העם ירחיק את חטאיו. הפרשנים נחלקו מהו הגורם לאותו שינוי: יש המסבירים כי השינוי ינבע מתמורה פנימית, כאשר לעם יהיה לב חדש ויראת שמים, והם ירחיקו את עבודת האלילים מליבם מתוך טהרה וטוב [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. לעומת זאת, יש המפרשים כי ההרחקה תעשה בעל כורחם, משום שה' קבע היקף וגבול פיזי גדול סביב המקדש המונע את התקרבות הטומאה [רש"י].
הדרישה היא יְרַחֲקוּ אֶת־זְנוּתָם, כלומר את הזנות שבעבודת האלילים, וכן את וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם. ביטוי זה מתפרש בכמה אופנים: גישה אחת מסבירה שהכוונה היא להפסקת המנהג של הקמת במות לעבודה זרה על קברי המלכים [מצודת דוד]. גישה אחרת מתייחסת למקומות הקבורה עצמם, ומסבירה כי בני העם יפסיקו לקבור את מלכיהם בתוך בתיהם מפאת כבוד המקדש [רד"ק], או שיש כאן רמז לקברי בית דוד שהיו סמוכים מדי להר הבית, וכעת יורחקו משם מתוך נהיגת קדושה יתרה במקום [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד].
ההרחקה נדרשת להיות מִמֶּנִּי, כלומר ממקום המקדש ומשכן השכינה [רד"ק, מצודת ציון]. כתוצאה ממעשים אלו של טהרה והרחקת הטומאה, תתקיים ההבטחה וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם לְעוֹלָם – השכינה לא תסור עוד מביניהם, וה' ישכון בתוכם לנצח [מצודת דוד, אברבנאל].