הכשרת המזבח לעבודת הקורבנות במקדש העתידי דורשת מעבר ממצב של חול למצב של קדושה. תהליך זה מתבצע באמצעות טקס חנוכה ייחודי, שבו נתינת דם הקורבן על מוקדים שונים מטהרת את המבנה ומכינה אותו לייעודו.
הציווי וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ מופנה ליחזקאל, והוא נדרש לקבל בעצמו את הדם בכלי ולהזות אותו. ציווי זה טומן בחובו הבטחה מהותית מאת ה': יחזקאל עתיד לקום בתחיית המתים כשהוא שלם בגופו ומחויב במצוות, כדי שיוכל ללבוש בגדי כהונה ולחנך את המקדש בפועל [מלבי"ם].
הדם ניתן על מספר מקומות. תחילה עַל אַרְבַּע קַרְנֹתָיו, כלומר על קרנות המזבח [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. יש המציינים כי בנוסחים עתיקים נכתב "אל ארבע" במקום "על", וכי המילה "קרנתיו" נכתבת חסר, ללא האות וי"ו [מנחת שי]. לאחר מכן ניתן הדם וְאֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הָעֲזָרָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לזוויות גג המזבח, אזור המכונה "העזרה הגדולה" או הסובב [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הסבורים שהכוונה היא לעזרה הממשית שניצבה לפני המזבח [רד"ק], או לארבע פינות מבנה המקדש עצמו [צאינה וראינה].
המקום השלישי הוא וְאֶל הַגְּבוּל סָבִיב. רוב הפרשנים מסבירים כי מדובר ביסוד המזבח, שאליו שופכים את שאריות הדם כפי שמקובל בתורה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], או בבליטה מיוחדת במזבח [מלבי"ם]. גישה אחרת מקשרת זאת לגבול העזרה שנידונה קודם לכן [רד"ק].
מטרת הפעולות הללו היא וְחִטֵּאתָ אוֹתוֹ וְכִפַּרְתָּהוּ. משמעות המילים היא טהרה וקינוח. פעולת נתינת הדם מקנחת ומעבירה מן המזבח את דרך החול שדבקה בו. כך המזבח מטוהר, נכנס לקדושתו ומוכשר לכפר על העם מכאן ולהבא, בדומה לתהליך ההכשרה שנעשה לפר החטאת בחנוכת המשכן בימי משה [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].