תהליך חנוכת המזבח מתאפיין במעבר הדרגתי משלב הטהרה הראשוני אל שלב הבאת הקרבנות. המילה בכלותך מבטאת סיום וגמר [מצודת ציון], והמילה מחטא משמעותה טיהור [רש"י]. הפרשנים מסכימים כי הצירוף בכלותך מחטא מתאר את הרגע שבו מסתיים טיהור המזבח באמצעות זריקת דמו של שעיר החטאת [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. פעולה זו מתרחשת ביום השני של ימי חנוכת המזבח [מלבי"ם].
מיד לאחר סיום הטהרה מופיעה ההוראה תקריב, פעולה שמשמעותה הכנסת הקרבנות אל תוך עזרת המקדש [מצודת דוד]. הקרבנות הנדרשים הם פר ואיל המיועדים לקרבן עולה [מלבי"ם], והם חייבים להיות במצב תמים, כלומר שלמים וללא כל מום [מצודת דוד].
השלמת טיהור הבית והבאת הקרבנות לה׳ קשורה באופן עמוק למצוות המלחת הקרבנות. כאשר ה׳ ברא את השמיים והארץ והבדיל בין המים, המים העליונים רצו להישאר למעלה קרוב לה׳ וסירבו לרדת לארץ. כדי לפייסם ולתת להם חשיבות, הבטיח להם ה׳ שאף קרבן לא יוקרב לעולם בבית המקדש מבלי שיושם עליו מלח, המופק מן המים, ובכך גם הם לוקחים חלק תמידי בעבודת הקודש [צאינה וראינה].