יחזקאל, פרק ה׳, פסוק ו׳

ירושלים, שנועדה לשמש מגדלור מוסרי, בחרה להחליף ולמרוד בחוקי ה', וכך וַתֶּמֶר אֶת־מִשְׁפָּטַי לְרִשְׁעָה מִן־הַגּוֹיִם וְאֶת־חֻקּוֹתַי מִן־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֶיהָ. בעוד שאומות העולם נאמנות למערכות החוק האנושיות שלהן ואינן מורדות בה' במזיד, ישראל הפנו עורף לתורה שקיבלו על עצמם והגיעו לדרגת רשע העולה על זו של שכניהם. הידרדרות רוחנית זו החלה כאשר כִּי בְמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ, כלומר כשישראל דחו אפילו את הדינים ההגיוניים והשכליים שבין אדם לחברו. ברגע שמאסו באלה, היה זה אך טבעי שגם וְחֻקּוֹתַי לֹא־הָלְכוּ בָהֶם, והם עזבו לחלוטין את דרך המצוות שבין אדם למקום שאין להן טעם גלוי.