יחזקאל, פרק ה׳, פסוק א׳

ה' מצווה על הנביא לבצע פעולה סמלית במראה הנבואה, כדי שלא יעבור במציאות על איסור השחתת הזקן, הממחישה את החורבן המוחלט של ירושלים. הציווי קַח־לְךָ מדגיש שעליו לפעול בעצמו, באמצעות חֶרֶב חַדָּה המסמלת את חרב מלך בבל, ומוגדרת כתַּעַר הַגַּלָּבִים, כלומר סכין גילוח חריפה של ספרים או כלי של מעבדי עורות. ההוראה וְהַעֲבַרְתָּ עַל־רֹאשְׁךָ וְעַל־זְקָנֶךָ משולה לניתוק העם מה', כאשר השחתת שיער הראש והזקן גם יחד מלמדת שצדיקים ורשעים יספו באותה גזירה קשה. לאחר מכן עליו להשתמש במאזניים כדי לקיים את הציווי וְלָקַחְתָּ לְךָ מֹאזְנֵי מִשְׁקָל וְחִלַּקְתָּם, ולשקול את השיער שגילח לחלקים שווים. חלוקה זו רומזת לגורלות המצפים לעם: שליש ימותו ברעב ובמגפה במצור, שליש ייהרגו בחרב בבריחתם, והשאר יפוזרו לגלות שבה ימשיכו להירדף.