יחזקאל, פרק ד׳, פסוק י״ז

מעשיו הסמליים של הנביא ממחישים את הפורענות הקרבה לירושלים, שבה התושבים יסבלו מחרדה עמוקה לְמַעַן יַחְסְרוּ לֶחֶם וָמָיִם. חרדה זו נובעת מהמחסור החמור והמתמיד במזון ובשתייה שייווצר בימי המצור, ובמיוחד בימים שלפני הבקעת העיר. בעקבות המצב וְנָשַׁמּוּ אִישׁ וְאָחִיו, כלומר תכה בכל העם בהלה ושיממון ללא שום יתרון לאדם על חברו, ואף יפרצו מהומות פנימיות ומלחמות אחים. בשל כך וְנָמַקּוּ בַּעֲוֺנָם, לבם יימס מרוב צרות והם יאבדו בחרב, ברעב ובמגפה. כל זאת כעונש ישיר שנועד לגרום להם להכיר בכך שחטאיהם הם שהובילו לכל הסבל הזה.