יחזקאל, פרק ד׳, פסוק י״ג

ה' מפרש לנביא כי המעשה הסמלי של אפיית עוגת השעורים נועד לשמש אות למצבם השפל של העם בגלות. המילה כָּכָה מבהירה שכשם שמזונו של הנביא נאפה על גללי אדם והיה נמאס, כך יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם כשהם ניזונים משעורים המשמשות לרוב כמאכל בהמה. מזונם יהיה טָמֵא, מונח שאינו רק הלכתי אלא מבטא דבר מאוס ודחוי, שכן מציאות החיים בַּגּוֹיִם לא תאפשר להם לשמור על נקיות המזון ולהגן עליו מפני טומאת הסביבה. מציאות קשה זו תתרחש במקומות אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם, פעולה המבטאת את דחייתם והרחקתם של ישראל מארצם.