יחזקאל, פרק ד׳, פסוק ט״ז

ה' מסביר לנביא כי פעולותיו הסמליות מנבאות רעב ומצור על ירושלים, שבהם יישבר מַטֵּה־לֶחֶם – משענת החיים של האדם, בדומה למטה פיזי התומך באדם חלש. בעקבות המחסור הקיצוני, התושבים ייאלצו לאכול לֶחֶם בְּמִשְׁקָל ולשתות מַיִם בִּמְשׂוּרָה, שהיא כלי ייעודי למדידת נפח. למצוקה הפיזית תתלווה פגיעה נפשית, שכן הם יאכלו וּבִדְאָגָה מתמדת שמא המלאי המצומצם יאזל כליל. את המים הם יִשְׁתּוּ וּבְשִׁמָּמוֹן, מצב שיתבטא בתדהמה ופחד או בדכדוך נפש עמוק וייאוש.