הנביא נצטווה לשרטט תיאור חזותי מדויק של צבא אויב הצר על העיר. פעולה זו נושאת מסר תיאולוגי נוקב: בעקבות חטאי העם, ה׳, בונה העיר, הוא זה שמתעסק כעת בהחרבתה ומביא עליה את אויביה (מלבי"ם). על הנביא לצייר את כל שלבי המערכה ואמצעי הלחימה המקיפים את העיר, כאשר מָצוֹר הוא המצב הכללי שבו האויבים סוגרים על העיר ומצרים ליושביה (מצודת ציון, מצודת דוד).
הפרשנים מנתחים את אמצעי הלחימה השונים המוזכרים בפסוק, ומציגים תמונה מפורטת של טקטיקת הלחימה העתיקה:
המושג דָּיֵק זוכה למספר פירושים. גישה אחת רואה בו מגדל עץ או מערכת מגדלים הנבנים מול העיר כדי לתצפת עליה ולכבשה (רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ). גישה שנייה מסבירה כי מדובר בחומה דקה המוקמת סביב חומת העיר במטרה למנוע מהנצורים לברוח (מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ). לעומתם, יש המפרשים כי זהו מתקן צבאי המשמש להשלכת אבנים לתוך העיר (רש"י).
באשר למושג סֹלְלָה, מסכימים רוב הפרשנים כי מדובר בתל עפר מלאכותי. כוחות האויב שופכים עפר לתוך החפירות שסביב העיר, כובשים ומהדקים אותו בעזרת מקלות עד ליצירת משטח מוגבה. תל זה מאפשר ללוחמים לעמוד עליו, להשקיף אל תוך העיר, לירות חצים, ולהגיע עד לשפת החומה כדי לחדור פנימה (רש"י, רד"ק, מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ).
לאחר הקמת המַחֲנוֹת, שהם צבאות העם החונים סביב (מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ), הפסוק מצווה להציב כָּרִים. בביאור מילה זו נחלקו המפרשים לשני כיוונים מרכזיים: הגישה הרווחת מסבירה שמדובר באֵילֵי ברזל – כלי ניגוח כבדים שנועדו להכות בחומה בעוצמה ולהפילה (מצודת ציון, מלבי"ם, רד"ק בשם אביו, ביאור שטיינזלץ). מנגד, גישה אחרת מפרשת את המילה מלשון שרים ומפקדי צבא, או אוהלים ומחנות צבא, המוצבים בכל רוחות העיר כדי לשמור עליה בהרמטיות ולמנוע כל יציאה וכניסה של בני אדם (רש"י, רד"ק).