יחזקאל, פרק ד׳, פסוק ב׳

בעקבות חטאי העם, ה' מצווה על הנביא לצייר את שלבי המערכה הצבאית, כדי להמחיש כי הוא עצמו, בונה העיר, מביא עליה כעת את חורבנה. הלחימה מתחילה כאשר שמים על העיר מָצוֹר הסוגר על התושבים ומצר להם. לאחר מכן, וּבָנִיתָ עָלֶיהָ דָּיֵק היכול לשמש כמגדל תצפית, כחומה המונעת בריחה או כמתקן להשלכת אבנים. כדי להתקרב לחומות, וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ סֹלְלָה של תל עפר כבוש ומוגבה המאפשר ללוחמים להשקיף פנימה ולפרוץ לעיר. לבסוף, וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנוֹת צבא החונים באזור, ואת טבעת החנק משלים המהלך של וְשִׂים־עָלֶיהָ כָּרִים סָבִֽיב, בין אם בעזרת אילי ברזל כבדים המנגחים את החומות ובין אם על ידי הצבת מפקדים האוטמים את העיר לחלוטין.