יחזקאל, פרק ד׳, פסוק ה׳

ה' מצווה על הנביא לשכב על צדו כדי להמחיש את חטאי העם, כאשר המילה שְׁנֵי משמעותה שנות עוונו של העם ולא המספר שניים. כדי לאפשר לנביא לעמוד במשימה, הומרו השנים הארוכות לְמִסְפַּר יָמִים קצוב, כך שכל יום מקביל לשנת חטא, ובאמצעות שכיבה זו וְנָשָׂאתָ ותכפר על עֲוֹן בֵּית־יִשְׂרָאֵל. התקופה של שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם מסמלת את השנים שחלפו מכניסת ישראל לארץ ועד לגלות עשרת השבטים, או את התקופה מפיצול הממלכה ועד לחורבן הבית. מנגד, יש הסבורים כי ימים אלו מצטרפים לארבעים ימים נוספים שיוזכרו בהמשך, כדי להקביל יחד לארבע מאות ושלושים שנות גלות מצרים שבאו כעונש על מכירת יוסף.