ה' נענה למצוקת הנביא ומקל עליו את ביצוע הפעולה הסמלית באמצעות החלפת ציווי מעורר רתיעה בחלופה מתונה יותר. הוא מתיר לו לקחת צְפִיעֵי הַבָּקָר, כלומר גללי צואת בהמה, תַּחַת גֶּלְלֵי הָאָדָם שהתבקש לקחת במקור. הציווי וְעָשִׂיתָ אֶת־לַחְמְךָ עֲלֵיהֶם משמעו שהנביא נדרש להשתמש בגללים אלו כחומר בעירה להסקת האש שעליה יאפה את לחמו. הקלה זו, המודגשת במילים נָתַתִּי לְךָ, ניתנה לנביא באופן אישי בזכות קדושתו, שכן גללי בקר מאוסים פחות מגללי אדם. בדרך זו מומחש המסר הנבואי על טומאת הנפש של האדם באמצעות טומאת הגוף של הבהמה, מבלי לפגוע בטהרת הנביא.
יחזקאל, פרק ד׳, פסוק ט״ו
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י רְאֵ֗ה נָתַ֤תִּֽי לְךָ֙ אֶת־[צְפִיעֵ֣י] (צפועי) הַבָּקָ֔ר תַּ֖חַת גֶּלְלֵ֣י הָאָדָ֑ם וְעָשִׂ֥יתָ אֶֽת־לַחְמְךָ֖ עֲלֵיהֶֽם׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.