כחלק ממעשיו הסמליים של הנביא, הוא מצטווה להגביל את שתייתו כדי להמחיש את המצוקה הקשה שתשרור בימי המצור על ירושלים. הגבלת השתייה משמשת כאות לבני ישראל על כך שבעת המצור הם יסבלו ממחסור חמור במים וייאלצו לשתות במידה מצומצמת, ולא כפי צורכם הטבעי [רד"ק, מצודת דוד].
הנביא נדרש לשתות וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה – המילה "משורה" (הנקראת בחיריק באות בי"ת ובשווא נח באות מֵ"ם [מנחת שי]) מתארת כלי קטן שנועד למדידת נוזלים [ביאור שטיינזלץ]. כמות המים הכוללת המותרת לו היא שִׁשִּׁית הַהִין, מידה המוערכת בכ-750 סמ"ק [ביאור שטיינזלץ], שאותה עליו לשתות מֵעֵת עַד עֵת, כלומר מיום ליום ובפריסה יומית [רש"י, מצודת דוד].
כדי ליישב את הפער בין המידה הזעירה של ה"משורה" לבין הכמות היומית של "שישית ההין", מבאר ה[רד"ק] כי המשורה אינה שווה לשישית ההין, אלא היא כלי מידה קטן במיוחד. כוונת הפסוק היא שהכמות הכוללת ליממה היא שישית ההין, אך מתוך כמות זו על הנביא לשתות מעט מאוד בכל פעם באמצעות כלי המשורה. דרך שתייה זו נועדה למנוע ממנו להרוות את צימאונו בבת אחת, ובכך להמחיש בצורה חיה את המחסור והצער שיחוו יושבי ירושלים לאורך שנות המצור.