יחזקאל, פרק ד׳, פסוק ד׳

הנביא מצטווה לבצע פעולה סמלית וקשה, במציאות או במראה הנבואה, ולקיים שְׁכַב עַל־צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי כדי להמחיש את משא החטאים של העם. הצד השמאלי נבחר משום שהוא מרמז למיקומה של שומרון, מסמל את רוב העם, או מייצג את הנהגתו הנסתרת של ה' שבגינה נטו לחטוא. באמצעות ייסורים אלו נאמר לנביא וְשַׂמְתָּ אֶת־עֲוֺן בֵּית־יִשְׂרָאֵל עָלָיו, במטרה שסבלו יכפר על חטאיהם וימנע את השמדתם. לאורך מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו הציווי הוא תִּשָּׂא אֶת־עֲוֺנָם, כלומר תישא בנטל הכבד ותביא לסליחתם. עם זאת, יש הרואים בחוסר היכולת לזוז במהלך השכיבה סמל לשעבוד הקשה בגלות כעונש על מעשיהם, ולא אקט של כפרה.