יחזקאל, פרק ד׳, פסוק ח׳

כדי להבטיח שיחזקאל יעמוד במשימת השכיבה המייסרת ולא יישבר מהכאב, ה' מודיע לו כי נָתַתִּי עָלֶיךָ עֲבוֹתִים. אלו אינם חבלים עבים ממשיים אלא גזרה וכפייה אלוהית הפועלת כאזיקים סמויים, המבטיחים שהנביא וְלֹא־תֵהָפֵךְ מִצִּדְּךָ אֶל־צִדֶּךָ גם אם ירצה בכך, בין אם המעשה התרחש במציאות ובין אם נחווה במראה הנבואה. שכיבה זו תימשך עַד־כַּלּוֹתְךָ יְמֵי מְצוּרֶךָ, כלומר עד להשלמת רצף הימים המקביל לשנות החטא שבהן העם ביטל את מצוות השמיטה והיובל. צורת הרבים של המילה מְצוּרֶךָ באה לרמז כי השכיבה על שני הצדדים מסמלת שני אירועים היסטוריים נפרדים, והם המצור על שומרון והמצור על ירושלים.