הנביא נדרש להמחיש את רעב המצור וחרפת הגלות באמצעות פעולה סמלית של אכילת לחם נחות, וְעֻגַת שְׂעֹרִים תֹּאכְלֶנָּה. עליו לאכול חררה גסה העשויה משעורים, המשמשות לרוב כמאכל בהמות, כדי לסמל את הרעב הכבד שיאלץ את העם לאכול מזון דוחה ויוריד אותם ממעלתם האנושית. בנוסף, הנביא מצטווה על אופן אפייה קשה שממחיש את המחסור המוחלט בעצים ואת טומאת ישראל בגלות: וְהִיא בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם תְּעֻגֶנָה. כלומר, עליו לאפות את העוגה על גבי גחלים של צואה יבשה, שילוב המרמז כי בעוד שהמזון הוא של בהמה, הטומאה נובעת מחטאי האדם. את כל זאת עליו לבצע בפומבי לְעֵינֵיהֶם, כדי שהגולים יחזו במו עיניהם באות ויבינו את עומק השבר הקרב.
יחזקאל, פרק ד׳, פסוק י״ב
וְעֻגַ֥ת שְׂעֹרִ֖ים תֹּאכְלֶ֑נָּה וְהִ֗יא בְּגֶֽלְלֵי֙ צֵאַ֣ת הָֽאָדָ֔ם תְּעֻגֶ֖נָה לְעֵינֵיהֶֽם׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.